רִבִּי בָּא בָּעֵי. אַף לְעִנְייָן מְחִיצוֹת כֵּן. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ שְׁנַיִם וְעִירְבוּ עֵירוּב אֶחָד. וּבָא הַגוֹי וְהוֹסִיף. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּאִיסּוּר. הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְעִירְבוּ שְׁנֵי עֵירוּבִין. וּבָא הַגּוֹי וּפָתַח. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּהֵיתֵר. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי בָּא מִן הָדָא. כָּל שַׁבָּת שֶׁנִּכְנְסָה בְּהֵיתֵר מוּתָּר. בְּאִיסּוּר אָסוּר. חוּץ מִן הַמְבַטֵּל רְשׁוּת. וָמַר. חוּץ מִן הַמְבַטֵּל וּמִן הַמַּשְׂכִּיר. מְהוּ לשְׂכּוֹר רשׁוּת מִן הַפּוּנְדִּיק. רִבִּי חִינְנָה וְרִבִּי יוֹנָתָן סָֽלְקוֹן לְחַמְתָּה דְגָדֵר. אָֽמְרִין. נַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹאוּ זִקְנֵי הַדָּרוֹם לְכָאן. אֲתַא רִבִּי (פַּרס) [נָתָן] דְּרוֹמָה וְשָׁאֲלוּן לֵיהּ וְשָׁרָא. שָׁמַע רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְאָמַר. מֵאַחַר שֶׁהַגּוֹי בָּא וּמוֹצִאָנִי לֹא עָשִׂינוּ כְּלוּם. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מֵעַתָּה אֵין בָּתֵּינוּ שֶׁלָּנוּ. רִבִּי יוּסְטִי בֵּירִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי בֵּייתוֹס. אֵין בָּתֵּינוּ שֶׁלָּנוּ לְדוּר עִמָּנוּ. הָא לָצֵאת אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָנוּ. וֹבְפוּנְדָּק מוֹצִיאִין אוֹתָנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי יוסטי וכו'. כלו' דהאי לאו מילתא היא שאף על פי שאין בתינו שלנו לדור עמנו כלומר שיהא קבועות לדירה עמנו לכל זמן הוא שאין הבתים שלנו הא לצאת אין מוציאין אותנו כ''ז השכירו' ששכרנו מהם אבל בפונדק מוציאין אותנו זה שעכשיו יש לו רשות יכול להוציא אותנו ואף שיש לנו רשות מבעל הפונדק ול''ק על סברת ר''ל בהא:
רבי יוחנן בעי. הקשה על סברת ר''ל שמעתה אין בתינו שלנו שהכל תחת רשותם הוא וא''כ לא יהיה לנו היתר בשבת ואפילו בעירוב מבית לבית שאנחנו דרין בהם מאחר שאין הבתים שלנו:
שמע רשב''ל ואמר מאחר שהנכרי השוכר להפונדק בא ומוציאני שעכשיו הרשות הוא שלו א''כ לא עשינו כלום:
ושרא. להן לשכור מן הנכרי בעל הפונדק:
מהו לשכור רשות מן הפונדק. נכרי ומשום שסתם פונדק הבית משכיר הוא לנכרי אחר לטפל בו צרכי הפונדק ומהו לשכור רשות מן הפונדק והוא בעל הבית ואע''פ שעכשיו הרשות של נכרי השוכר ממנו:
כל שבת שנכנסה בהיתר מותר וכו' חוץ מן המבטל רשות. שאעפ''י שלא ביטל מקודם מבטל הוא בשבת ומ''ד וכו' ואיכא למ''ד חוץ מן המבטל והמשכיר ששתיהן מותר בשבת:
חייליה דר' בא. דפשיטא ליה דשבת כיון שהותרה הותרה ולענין ביטול רשות ושכירת רשות אמרינן שאפי' בשבת מבטלין ושוכרין כדאוקי ר' בא לעיל למילתיה דר' יוחנן וסייעתיה מן הדא ברייתא:
כבר נכנסה שבת בהיתר. ושבת הואיל והותרה הותרה מכיון דאיתנהו למחיצות:
היו ג' ועירבו שני עירובין. כלומר יותר משיעור בית סאתים ולאו דווקא שני עירובין אלא שיעור עירוב לכל אחד ואחד כדאמר התם לעיל לג' נותנין להן בית ו' ובא הנכרי בשבת ופיחת משיעור ההיתר שלהן וכגון שלא היה שם בית סאתים פנוי דכך הוא הדין בשיירא ובא הנכרי ופינה הכלים משם ונמצא שפיחת להן וגרם האיסור בלי קלקול המחיצה:
כבר כנסה שבת באיסור. מכיון שבשעת הכנסת שבת לא הותרה להן יותר מבית סאתים אין להן יותר:
והוסיף. שהרחיב המחיצה יותר מבית סאתים מהו:
ובא הנכרי. בשבת:
ר' בא בעי אף לענין מחיצות כן. אהא דלעיל קאי דאמרינן להאי מ''ד דמכיון שהותר למקצת השבת הותרה כולה אם אף לענין מחיצות כן דאמרינן שבת כיון שהותרה הותרה:
היך עבידא וכו'. הך בעיא גרסינן נמי לעיל בפ''ק בהל' ח' והתם שייכא האי לישנא דאמרינן שם אין שיירא פחות מג' ויש להן דין שיירא שחנתה בבקעה ומקיפין כמה שירצו וליחיד ולשנים אין ניתנין להן אלא עד בית סאתים ואם יהיו שנים בע''ש ועירבו עירוב אחד כלומ' שהקיפו בית סאתים אחד ועל שם שמותרין לטלטל בו וכדרך שמטלטלין ע''י עירוב קרי ליה עירוב:
תַּנֵּי. שַׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוּתָפִין כְּחָצֵר וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. וְנָפַל הַבָּיִת יְרוּשָׁה לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק. עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אֵינוֹ אוֹסֵר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. דְּבֵית שַׁמַּי הִיא. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין מְבַטְּלִין רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מְבַטְּלִין רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁמֵּת אֵין בִּיטּוּל רְשׁוּת גָּדוֹל מִזֶּה. הֲרֵי שֶׁהָיָה לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק בָּיִת עִמָּהֶן בֶּחָצֵר וָמֵת. וְנָפַל הַבָּיִת יְרוּשָׁה לְאֶחָד מֵהֶן. עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אֵינוֹ אוֹסֵר. עוֹד הִיא דְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין מְבַטְּלִין רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מְבַטְּלִין רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. מָהוּ לְבַטֵּל רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִימִּא סָֽלְקוֹן לְחַמְתָּה דְגָדֵר. שְׁאָלוּן לְרִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֶף. וְשָׁרָא. שְׁמָעִין רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. יָפֶה עֲשִׂיתֶם. שָׁמַע רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וָמַר. לֹא עֲשִׂיתֶם יָפֶה. מַה פְלִיגִין. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. לֹא פְלִיגִין. מָאן דָּמַר. יָפֶה עֲשִׂיתֶם. שֶׁשְּׂכַרְתֶּם. וּמָאן דָּמַר. לֹא עֲשִׂיתֶם יָפֶה. שֶׁטִּילְטַלְתֵּם. 40b רִבִּי בָּא אָמַר. פְלִִיגֵי. מָאן דָּמַר. יָפֶה עֲשִׂיתֶם. שֶׁשְּׂכַרְתֶּם וְשֶׁטִּילְטַלְתֵּם. מָאן דָּמַר. לֹא עֲשִׂיתֶם יָפֶה. לֹא שֶׁשְּׂכַרְתֶּם וְלֹא שֶׁטִּילְטַלְתֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא פ''ה והועתקה כאן בהיפך וה''ג שם שלשה שהיו שרויין בחצר ומת אחד מהן ונפלה ירושה לאחד מן השוק עד שלא חשיכה אינו אוסר משחשיכה הרי זה אוסר והיינו דקאמר עלה ר' אחא בשם ר' חיננא דבית שמאי היא דבית שמאי אומרים אין מבטלין רשות משתחשך וכו' והלכך כשמת משחשיכה הרי זה אוסר זה שנפלה לו הירושה ואינו יכול לבטל רשותו:
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא דמכיון שזה מת אין ביטול רשות גדול מזה שהרי נסתלק רשותו ממילא ואפילו לבית שמאי כשמת משחשיכה אין כאן איסור דזה שמת עירב הוא וקנה עירובו בבין השמשות והלכך שוב אינו אוסר זה שנפלה לו הירושה שכבר הותר למקצת השבת:
הרי שהיה לאחד מבני השוק וכו'. סיפא דהתוספתא היא שם:
עד שלא חשיכה ה''ז אוסר משחשיכה איני אוסר עוד היא דבית שמאי וכו'. דקס''ד דהאי ש''ס דה''ק הרי זה אוסר עד שיבטל זה רשותו שנפלה לו בירושה והלכך אם מבעוד יום נפלה לו אוסר הוא עד שיבטל ואם משחשיכה מכיון שהוחר למקצת השבת. אינו אוסר אעפ''י שאינו יכול לבטל ולהכי קאמר דגם הסיפא כבית שמאי מיתוקמא דאלו לבית הלל אין חילוק בון מבעוד יום בין משחשיכה:
שאלין לר' חמא בר יוסף ושרא. ופליגי לקמן היאך הוה עובדא:
שמעון. להן ר' יוחנן כשסיפרו לו המעשה ואמר להן יפה עשיתן ור''ל אמר לא יפה עשיתם:
מה פליגין. אם פליגין הן ובמאי פליגי:
ר' זעירא אמר לא פליגין. לדינא אלא מ''ד יפה עשיתם ששכרתם כלו' דעובדא הכי הוה שהיה עכו''ם שרוי עמהן בחצר אבל לא היה בביתו מע''ש ונכרי כי ליתיה בביתיה לא אסר ובשבת בא ושכרו ממנו הרשות ואמר להן ר' יוחנן יפה עשיתם ששכרתם שמותר לשכור בשבת רשותו:
ומ''ד לא עשיתם יפה שטילטלתם. כלומר דלא סיימוה קמיה דר''ל ששכרו הרשות והיה סבור שטלטלו בלא שכירת רשות ואמר להן לא עשיתם יפה שטלטלתם כך והיה לכם לשכור רשותו ואם כן ר''י ור''ל לא פליגי לדינא דלד''ה שוכרין רשות בשבת והשתא איפשיטא נמי הבעיא דלעיל דאם שוכרין רשות בשבת אף על גב דלא מצי לעירובי ה''ה שמבטלין רשות בשבת אפילו היכא דאי בעי לעירובי לא מצי:
רבי בא אמר פליגי. רבי יוחנן ור''ל לדינא לר' יוחנן שוכרין רשות בשבת ואמר להן יפה עשיתם ששכרתם וטלטלתם ע''י כך ור''ל אמר לא עשיתם יפה לא למה ששכרתם לפי שאין שוכרין רשות בשבת ולא למה שטלטלתם ע''י כך דלא הועיל לכם זה כלום:
מהו לבטל רשות משתחשך. בכה''ג הוא דקא מיבעיא ליה שנפלה לו רשות במשתחשך ולבית הלל דס''ל בעלמא מבטלין רשות משתחשך הכא ביורש מאי מי אמרינן דמכיון דאי בעי לערובי מבעוד יום לא מצי מערב ביטולי נמי לא מצי מבטל או דילמא מכיון דבא מכח האי דמת והוה מצי לערובי ולא עירב מצי האי דאתי מכחו לבטל:
משנה: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוּתָף לִשְׁכֵינִים לָזֶה בַיַיִן וְלָזֶה בַיַיִן אֵינָן צְרִיכִים לְעָרֵב. לָזֶה בַיַיִן וְלָזֶה בַשֶּׁמֶן צְרִיכִין לְעָרֵב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ש אומר אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב. ואע''פ שהן בשני כלים ואין הלכה בר' שמעון:
מתני' בעל הבית שהיה שותף לשכנים. בשותפות של משא ומתן בסחורה אם היו שותפין לזה ולזה ביין אינן צריכין לערב והיינו בשיתוף מבואות דבכל משתתפין שתופי מבואות אבל בעירובי חצרות הא קיי''ל שאין מערבין אלא בפת ובשיתוף מבואות הוא שיכולין לסמוך על היין שיש להם בשותפות ודווקא שהמין שסומכין עליו הוא בכלי אחד ולפיכך דווקא לזה ביין ולזה ביין אבל לזה ביין ולזה בשמן שאין דרך לתת אותן בכלי אחד אין יכולין לסמוך עליהן לשיתוף מבוי וה''ה לזה בשמן ולזה בשמן וכיוצא בהן שדרך ליתן אותם בכלי אחד סומכין עליהן לשיתוף מבואות ואם השיתוף מבואות נעשה בפת סומכין על השיתוף הזה גם בשביל עירובי חצירות וא''צ שוב לערב בחצירות דקיי''ל סומכין על השיתוף במקום העירוב:
הלכה: פיס'. חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּֽׁבְתוּ בִטְרִיקְלִין כול'. טְרִיקְלִין לִפְנֵיהֶם כְּחָצֵר שֶׁלְבָּתִּים. הָיוּ שָׁם פַּפִּילְיוֹנוֹת. כְּמִי שֵׁהֵן בָּתִּים. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהָיוּ פַּפִּילְיוֹנוֹת מַגִּיעוֹת עַד הַקּוֹרוֹת. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהֵן מְעָֽרְבִין עֵירוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. אֵין שָׁם פַּפִּילְיוֹנוֹת מַגִּיעוֹת עַד הַקּוֹרוֹת. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁמְעָֽרְבִין עֵירוּב אֶחָד לְכוּלָּן. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁהָיוּ פַּפִּילְיוֹנוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. שָׁוִין שֶׁאִם הָיוּ שׁוּתָפִין בָּעִיסָּה וּבְתַבְשִׁיל שֶׁהֵן מְעָֽרְבִין עֵירוּב אֶחָד לְכוּלָּן. רִבִּי שִׁייָן בָּעֵי. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מִקְצָתָן שְׁרוּיִין בַּחֲדָרִים אוֹ בָעֲלִיּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' זעירא בשם ר' יוחנן בעירובין. בהא דלעיל ובתענית ציבור בהאי דריש פ''ג דתעני' כדקאמר התם דיש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות כדגריס התם תני זו דברי ר' מאיר ובשתיהן נהגו כר''מ וגרסינן להא נמי שם וכן במגילה:
אף במגלת אסתר נהגו הכל כר''מ. כדתנן בפ''ב דמגילה מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה ונהגו כר' מאיר:
גמ' טריקלין לפניהם כחצר של בתים. כלומר דמיירי שהטרקלין הוא לפנים ופתוח הוא לכל אחד ואחד להחצר והרי הוא כחצר לבתים שהבתים פתוחין לחצר כך אלו ששובתים הן בטרקלין שלפני' וכדמסיים ואזיל שהיו שם פפיליונות והן נסרים שעושין לחלק בין כל חדר וחדר של הבית הגדול וכמי שהן בתים חלוקין לכל חבורה וחבורה שרויה בחדר בפני עצמו:
פפיליון. כך נקרא בלע''ז למחיצה המפסקת כעין אהל וברבה בפסוק ויהי ביום כלות משה אין כבודי לדבר עם בתי בפרהסיא אלא עשו לה פפיליון ואהא מדבר עמה מתוך פפיליון:
מה אנן קיימין. לאותן המחיצות המחלקין בין כל חבורה וחבורה:
אם בשהיו מגיעות עד הקורה כ''ע מודים שהן מערבין עירוב לכל חבורה וחבורה. וכלומר אפי' אין גבוהין עשרה שהרי כשרויין בחדרים ובעליות בפני עצמן הן ואם אינן מגיעות עד הקורה כ''ע מודים שכבית אחד הוא שהרי אין המחיצות גבוהות עשרה:
אלא כן אנן קיימין כשהיו פפיליונות גבוהות עשרה. כלומר ולא היו מגיעין עד התקרה דבה פליגי בית שמאי סברי מכיון שגבוהות עשרה חולקות הן והוי להו כרשויות חלוקין ובית הלל סברי הואיל ואינן מגיעות עד התקרה לאו כרשויות חלוקין חשיבי:
שוין. בית שמאי ובית הלל שאם היו שותפין בעיסה או בתבשיל שנחשבין כבית אחד והן מערבין עירוב אחד לכולן ור' שיין הקשה על זה מעתה נימא שאפי' מקצתן שרוים בחדרים או בעליות אם הן שותפין בעיסה או בתבשיל שאינן צריכין אלא עירוב אחד לכולן:
על דעתיה דרב. דאמר הלכה כר''א בן תדאי. וא''כ אי ר''מ דר' מנא הא נהגו בלבד אמרינן אלא כר''מ כלומר כהאי ר''מ דקאמר ר' יוסי ברבי בון דטעמא הויא לפי שאין מערבין לאדם אלא לדעתו:
על דעתיה דר' מנא. שאומר דהאי ר''מ דס''ל ע''י עירוב ע''י שיתוף א''כ הוא כר' זעירא דלקמיה דאמר נהגו הכל כרבי מאיר בעירובין ולא דהלכה כן אלא שנהגו כך והכי אמר ר' זעירא עלה לקמן בהלכה ז':
אמר ר' יוסי בר' בון. האי ר''מ דהוא. אמר שאין מערבין לאדם אלא לדעתו וס''ל דאף בשיתוף מבואות הדין כן והכי אמר בהדיא בתוספתא שם אמר ר''מ מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אלא לדעתו לפי שאין רוצה שישתתפו עמו אחרים בחלקו וה''ה הא דר''א בן תדאי דטעמא הויא שהעירוב הוא שלא לדעתו:
ר' מאיר דהוא אמר על ידי עירוב על ידי שיתוף. כלומר שצריך שניהן עירובי חצרות ושיתופי מבואות ובתוספתא בפ''ו נשנה כך משתתפין במבוי ומערבין בחצרות שלא לשכח עיקר העירוב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין ולרבי מאיר דסבירא ליה אין סומכין על העירוב במקום השיתוף וטעמא שלא לשכח עיקר העירוב וה''נ ס''ל לר''א בן תדאי דאף לזה ביין ולזה ביין צריכין שיערבו ואין סומכין על השותפות שלהן וכדי שלא לשכח עיקר העירוב:
היידן ר' מאיר. איזהו דרבי מאיר:
בין כך ובין כך. אפי' לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב ואין סומכין על השותפות שיש להם:
תני. בתוספתא פרק ה':
טעמא דרבי שמעון. שאפילו לזה ביין ולזה בשמן אין צריכין לערב שכן דרכן לשתותן ליין ושמן כשהן מעורבין והוא אניגרון:
בשם רב. דדוקא בנתונים בכלי אחד היא מתניתא אבל בשני כלים אפי' לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב:
גמ' רבי בא בשם רבי יהודה בדרך הארץ שנו. כלומר לפי שכך הוא הסדר שעל היין אינן מקפידין על תערובתו לפיכך לזה ביין וכו' אין צריך לערב ואף על פי שאינו בכלי אחד לזה ביין ולזה בשמן כו':
משנה: חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּֽׁבְתוּ בִטְרִיקְלִין אֶחָד בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים עֵירוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עֵירִוּב אַחַת לְכוּלָּן. וּמוֹדִין שֶׁאִם מִקְצָתָן שְׁרוּיִין בַּחֲדָרִים אוֹ בָעֲלִיוֹת שֶׁהֵן צְרִיכִין עֵירוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' חמש חבורות ששבתו בטריקלין אחד. טרקלין הוא בית ארוך ורחב כמושב המלכים וחלקוהו לחמשה חבורו' וכל אחת מהן יש להן פתח להחצר וצריכין לערב עם שאר בני החצר:
בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה. לפי שרשויות שלהן חלוקין הן והוו להו כחמשה בתים וצריך לכל חבורה ליתן פת לעירוב החצר וה''ה דלב''ש אם באו להוציא מרשות זו לזו צריכין עירוב ביניהן ורבותא קמ''ל שאפי' אם רוצין לערב עם שאר בני החצר להיות מותרין לטלטל בחצר צריך עירוב לכל חבורה וחבורה:
ובית הלל אומרים עירוב אחד לכולן. וכגון שחלוקין הן במחיצות נמוכות שאינן מגיעות לתקרה דבהא פליגי בית הלל וקסברי שכאנשי בית אחד הן חשובין ואינן צריכין אלא עירוב אחד לכולן לערב עם בני החצר ואם היה העירוב בא אצלן אינן צריכין ליתן פת לעירוב כדין הבית שמניחין בו העירוב שא''צ ליתן את הפת:
ומודין. ב''ה שאם מקצתן שרוים בחדרים או בעליות. בגמרא פריך פשיטא אלא דה''ק ומודים שבזמן שהן חלוקין במחיצות המגיעות לתקרה דהוי כעין חדרים וכעין עליות דבהא כ''ע לא פליגי שצריך ליתן פת לכל חבורה וחבורה:
הלכה: פיס'. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוּתָף לִשְׁכֵינִים כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. בְּדֶרֶךְ הָאָרֶץ שָׁנוּ. לָזֶה בַיַיִן וְלָזֶה בַיַיִן. הוֹאִיל וְאֵנוֹ מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵין צָרִיךְ לְעֵרֵב. לָזֶה בַיַיִן וְלָזֶה בַשֶּׁמֶן. הוֹאִיל וְהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ צָרִיךְ לְעֵרֵב. רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. בִּנְתוּנִים בִּכְלִי אֶחָד הִיא מַתְנִיתָא. מָמַר רִבִּי זְרִיקָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִמְעוֹן. שֶׁכֵּן דַּרְכָּן לִשְׁתוֹתָן אֲנִיגָרוֹן. תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תַּדֵּאי אוֹמֵר. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֲסוּרִין עַד שֶׁיֶּעֵרְבוּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תַּדֵּאי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַתְיָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תַּדֵּאי כְרִבִּי מֵאִיר. 41a הֵיידָן רִבִּי מֵאִיר. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר. עַל יְדֵי עֵירוּב עַל יְדֵי שִׁיתּוּף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן. רִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר שֶׁאֵין מְעָֽרְבִין לְאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מָנָא כְרִבִּי זְעִירָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב כְרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי זְעִידָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' זעירא בשם ר' יוחנן בעירובין. בהא דלעיל ובתענית ציבור בהאי דריש פ''ג דתעני' כדקאמר התם דיש נשיאות כפים במנחה בתעניות ובמעמדות כדגריס התם תני זו דברי ר' מאיר ובשתיהן נהגו כר''מ וגרסינן להא נמי שם וכן במגילה:
אף במגלת אסתר נהגו הכל כר''מ. כדתנן בפ''ב דמגילה מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה ונהגו כר' מאיר:
גמ' טריקלין לפניהם כחצר של בתים. כלומר דמיירי שהטרקלין הוא לפנים ופתוח הוא לכל אחד ואחד להחצר והרי הוא כחצר לבתים שהבתים פתוחין לחצר כך אלו ששובתים הן בטרקלין שלפני' וכדמסיים ואזיל שהיו שם פפיליונות והן נסרים שעושין לחלק בין כל חדר וחדר של הבית הגדול וכמי שהן בתים חלוקין לכל חבורה וחבורה שרויה בחדר בפני עצמו:
פפיליון. כך נקרא בלע''ז למחיצה המפסקת כעין אהל וברבה בפסוק ויהי ביום כלות משה אין כבודי לדבר עם בתי בפרהסיא אלא עשו לה פפיליון ואהא מדבר עמה מתוך פפיליון:
מה אנן קיימין. לאותן המחיצות המחלקין בין כל חבורה וחבורה:
אם בשהיו מגיעות עד הקורה כ''ע מודים שהן מערבין עירוב לכל חבורה וחבורה. וכלומר אפי' אין גבוהין עשרה שהרי כשרויין בחדרים ובעליות בפני עצמן הן ואם אינן מגיעות עד הקורה כ''ע מודים שכבית אחד הוא שהרי אין המחיצות גבוהות עשרה:
אלא כן אנן קיימין כשהיו פפיליונות גבוהות עשרה. כלומר ולא היו מגיעין עד התקרה דבה פליגי בית שמאי סברי מכיון שגבוהות עשרה חולקות הן והוי להו כרשויות חלוקין ובית הלל סברי הואיל ואינן מגיעות עד התקרה לאו כרשויות חלוקין חשיבי:
שוין. בית שמאי ובית הלל שאם היו שותפין בעיסה או בתבשיל שנחשבין כבית אחד והן מערבין עירוב אחד לכולן ור' שיין הקשה על זה מעתה נימא שאפי' מקצתן שרוים בחדרים או בעליות אם הן שותפין בעיסה או בתבשיל שאינן צריכין אלא עירוב אחד לכולן:
על דעתיה דרב. דאמר הלכה כר''א בן תדאי. וא''כ אי ר''מ דר' מנא הא נהגו בלבד אמרינן אלא כר''מ כלומר כהאי ר''מ דקאמר ר' יוסי ברבי בון דטעמא הויא לפי שאין מערבין לאדם אלא לדעתו:
על דעתיה דר' מנא. שאומר דהאי ר''מ דס''ל ע''י עירוב ע''י שיתוף א''כ הוא כר' זעירא דלקמיה דאמר נהגו הכל כרבי מאיר בעירובין ולא דהלכה כן אלא שנהגו כך והכי אמר ר' זעירא עלה לקמן בהלכה ז':
אמר ר' יוסי בר' בון. האי ר''מ דהוא. אמר שאין מערבין לאדם אלא לדעתו וס''ל דאף בשיתוף מבואות הדין כן והכי אמר בהדיא בתוספתא שם אמר ר''מ מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אלא לדעתו לפי שאין רוצה שישתתפו עמו אחרים בחלקו וה''ה הא דר''א בן תדאי דטעמא הויא שהעירוב הוא שלא לדעתו:
ר' מאיר דהוא אמר על ידי עירוב על ידי שיתוף. כלומר שצריך שניהן עירובי חצרות ושיתופי מבואות ובתוספתא בפ''ו נשנה כך משתתפין במבוי ומערבין בחצרות שלא לשכח עיקר העירוב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין ולרבי מאיר דסבירא ליה אין סומכין על העירוב במקום השיתוף וטעמא שלא לשכח עיקר העירוב וה''נ ס''ל לר''א בן תדאי דאף לזה ביין ולזה ביין צריכין שיערבו ואין סומכין על השותפות שלהן וכדי שלא לשכח עיקר העירוב:
היידן ר' מאיר. איזהו דרבי מאיר:
בין כך ובין כך. אפי' לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב ואין סומכין על השותפות שיש להם:
תני. בתוספתא פרק ה':
טעמא דרבי שמעון. שאפילו לזה ביין ולזה בשמן אין צריכין לערב שכן דרכן לשתותן ליין ושמן כשהן מעורבין והוא אניגרון:
בשם רב. דדוקא בנתונים בכלי אחד היא מתניתא אבל בשני כלים אפי' לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב:
גמ' רבי בא בשם רבי יהודה בדרך הארץ שנו. כלומר לפי שכך הוא הסדר שעל היין אינן מקפידין על תערובתו לפיכך לזה ביין וכו' אין צריך לערב ואף על פי שאינו בכלי אחד לזה ביין ולזה בשמן כו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source